היסטורית ה NLP
Neuro Linguistic Programming
ה- NLP פותח בארצות הברית בשנות ה-70 של המאה ה-20 על ידי ד"ר ריצ'רד בנדלר ופרופסור ג'ון גרינדר שניסו לפצח את חידת המצוינות האנושית. הם שמו לב כי יש מטפלים, או גאוני תקשורת, המצטיינים מאוד בתחומם. השאלה שהעסיקה אותם הייתה "מה מייחד אנשים אלה?". הם הניחו שאם יצליחו לבודד את מרכיבי התקשורת של אותם מצטיינים, יהיה בידיהם המפתח לשיפור התקשורת. הם דגמו תחילה ארבעה אישים בולטים בארצות הברית בתקופה זו.
- ד"ר מילטון אריקסון – אבי ההיפנותרפיה המודרנית.
- ד"ר וירג'יניה סטיר – עובדת סוציאלית ומטפלת משפחתית.
- פריץ פרלס – אבי תורת הגשטלט.
- גריגורי בייטסון – אנטרופולוג נודע.
תחילה הם תיעדו את אופן פעולתם. צילמו וראיינו את הארבעה ואת מטופליהם. לאחר שלב איסוף הנתונים הראשוני הם החלו לחפש דגמים החוזרים על עצמם. בשלב זה הם ניסחו את הנחות היסוד הראשונות של ה-NLP והוציאו לאור את ספרם הראשון (Frogs into Princes).
גרינדר ובנדלר החלו לפתח את המודל וליצור תהליכים טיפוליים קצרי מועד. בתוך זמן קצר החלה שיטתם להתפרסם, תחילה ברחבי ארצות הברית ואחר כך גם בשאר העולם. כיום, כארבעים שנה לאחר שנוצר המודל נעזרים בו מיליוני אנשים ברחבי העולם.[דרוש מקור] במהלך השנים התפתח ה- NLP לכיוונים רבים מהתחום הטיפולי לתחום העסקים, לספורט, למכירות וכישורי משא ומתן [דרוש מקור]
ד"ר מילטון היילנד אריקסון (1902 – 1980) היה פסיכיאטר ופסיכולוג אמריקאי, אבי גישות אסטרטגיות בטיפול נפשי ומיסדה של מסורת אריקסוניאנית בהיפנותרפיה.
הוא התפרסם בזכות מספר נושאים:
- גישתו הלא קונבנציונלית לפסיכותרפיה
- שימוש נרחב במטאפורה וסיפור תרפיים, וכמו כן בהיפנוזה.
- טביעת הביטוי "טיפול מהיר", על גישתו ליצירת שינויים במספר מועט של פגישות.
- תפישתו את התת-מודע כנפרד מן החשיבה המודעת. בשביל אריקסון, התת-מודע הוא יצירתי, מחולל פתרונות, ולעתים רבות בעל השפעה חיובית.
- דרכו להשתמש בכל פיסת מידע על מטופל בשביל לעזור לו להשתנות. היעזרות באמונותיו, מילים מועדפות, רקע תרבותי, רקע אישי ואפילו הרגלים ניורוטיים.
פרידריך (פרדריק) סלומון פרלס (8 ביולי 1893, ברלין – 14 במרץ 1970, שיקגו), נודע יותר בתור פריץ פרלס, היה פסיכיאטר נודע יליד גרמניה ופסיכותרפיסט ממוצא יהודי.
פרלס טבע את המונח תרפית הגשטאלט לתאר את סוג התרפיה שהוא פיתח בצוותא עם אשתו לורה פרלס החל משנות הארבעים, והוא חבר למכון איסלן בקליפורניה בשנת 1964. גישתו קשורה, אולם אינה זהה לפסיכולוגית הגשטאלט ולפסיכותרפיה התאורטית של הגשטאלט מבית מדרשו של האנס-יורגן וולטר.
ליבתה של תרפית הגשטאלט היא קידום המודעות, המודעות לאחדות של כל הרגשות וההתנהגויות הנוכחים, והמגע בין האני לסביבה.
פרלס פסע מחוץ לתחומיה של הפסיכותרפיה בשל ציטטה המתוארת לעתים תכופות כ"תפילת הגשטאלט". הדבר היה נכון במיוחד בשנות השישים, כשאימרה זו המעניקה דגש חזק לאינדיבידואליזם זכתה לתשומת לב רבה.
הנחות היסוד של ה- NLP
כל אדם העוסק ב-NLP לומד את הנחות היסוד של השיטה והנחת העבודה שלו היא שההנחות הם אמיתיות. להלן דוגמה לאחת מהנחות היסוד:
המפה שונה מהשטח – הנחת יסוד בסיסית זו טוענת שהשטח – העולם האובייקטיבי הוא בלתי ניתן לתיעוד. כל אדם קולט ומפרט את העולם (השטח) באופן ייחודיי. לכן לכל אדם יש מפה ייחודית – (סובייקטיבית) בנוגע למציאות.
בעיות רבות בתקשורת נוצרות בשל ההנחה המוטעית שניתן לתעד את המציאות באופן נכון (האופן בו אני קולט זאת) ושאר האנשים מעוותים את המציאות. כשמבינים שהכל סובייקטיבי, מפסיקים להתווכח ומתחילים להיפתח לשונות שיש בין הדעות והאנשים השונים. קבלה זו אין משמעותה הסכמה עם הצד השני אלא הבנה עמוקה שהמציאות מקבלת פרושים שונים בקרב אוכלוסיות ופרטים שונים.
כך הוא הדבר בין הורים וילדים, בין גברים ונשים, בין אסיר לסוהר וכדומה.
לפי ה- NLP ניתן ללמוד "להיכנס לנעליו" של האחר ולראות לרגע את "המפה" שלו. היכולת לראות את "המפה" של האחר מאפשרת פתיחות, קבלה ושיפור התקשורת.
ה-
NLP עוסק בתהליכים מובנים לטיפול בבעיות. חלק מהתהליכים מתאימים לעבודה במגוון בעיות למשל – תהליכים לחיזוק משאבים, לשינוי דפוסי התנהגות, לשינוי אמונות מגבילות, רגשות קשים וערכים נוקשים וכדומה.
חלק מהתהליכים מיועדים לפתרון של בעיות ספציפיות כגון: אלרגיות, טראומות, פוביות, תלות וכדומה.
איך ניתן ליצור תוכנית/תבנית התנהגותית – NLP
יש הרואים ב NLP שיטה לגישור בין החלק המודע, לחלק העצמתי הלא-מודע, המכיל בתוכו משאבים, יכולות ופוטנציאל, שעושה שימוש בטכניקות וכלים כמו: הרפיה, דמיון מודרך, שפה וסמלים חיובים, במגמה ליצירת הצלחות ועשייה יוצרת, השיטה מבוססת על חקירת מודלים של אנשים ומטפלים מצליחים במיוחד.
הטיפול בפוביה בשיטת NLP (כדוגמא)
ה-NLP זכה לפרסום רב בזכות תהליך קצר ויעיל לטיפול בפוביות[דרוש מקור]. התהליך שפותח על ידי בנדלר וגרינדר לטיפול בפוביה מתוכנן למוטט פוביות ששרדו שנים ארוכות בתוך כחצי שעה.
מהות התהליך בהתייחסות למרכיב הזמן. אדם הסובל מפוביה נוטה להימנע ככל האפשר מלפגוש את הגורם לפוביה. אבל, אם הוא נאלץ להתמודד מול הפחד הגדול, תחושתו הסובייקטיבית היא כאילו הזמן עצר מלכת.
אם אדם סובל מפוביה מפני חציית גשרים והוא נאלץ לחצות גשר, למרות שבפועל החצייה ארכה כחצי דקה, בחווייתו האירוע נמשך לנצח.
בהתבסס על הנחה זו בנו גרינדר ובנדלר תהליך שמטרתו להפוך ולקצר את משך הזמן הסובייקטיבי.
בתהליך זה האדם רואה סרט המתעד אירוע בו הוא נאלץ להתמודד עם הפוביה. בהמשך הוא מדמיין שהוא מריץ את הסרט אחורנית בקצב מהיר. בסוף התהליך מדמיין האדם את עצמו בתוך הסרט המורץ אחורנית במהירות.
היפוך זמנים זה מחולל שינוי בתכנות הפנימי של החוויה וממוטט את הפחד הלא רציונלי.
